פסק-דין בתיק ה"פ 35693-12-09

1.         האם חייבת המבקשת בתשלום היטל עובדים זרים על פי חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, בגין העסקת עובדים זרים בביצוע העבודות לחפירת מנהרות הכרמל. זו השאלה המונחת בפני בתיק זה.

            המחלוקות בין הצדדים נעוצות בפרשנות הוראות שונות בדין ותחולתן על נסיבות המקרה שבפנינו. בטרם אדון בטענות אסקור תחילה את הרקע העובדתי הנדרש לעניין ואת ההליכים שננקטו בין הצדדים.

רקע

2.         במכרז לתכנון והקמה של כביש מנהרות הכרמל בחיפה, זכתה חברת כרמלטון בע"מ. לצורך ביצוע העבודות התקשרה כרמלטון עם שותפות שכוננה בין חברות אשטרום בע"מ וסולל בונה בע"מ (להלן "השותפות"). השותפות פנתה למבקשת שתבצע עבורה את עבודות כריית המנהרות.

            המבקשת הינה חברה זרה, כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999, שהתאגדה ונרשמה בסין. למבקשת פעילות בינלאומית בתחום החציבה והמינהור. לצורך פעילותה בישראל נרשמה המבקשת כחברה זרה על פי סעיף 346 לחוק החברות. מיד לאחר שהתקשרה עם השותפות בהסכם לביצוע עבודות הכרייה, פנתה המבקשת בבקשה להעסקת עובדים זרים וביום 23/4/07 ניתן לה היתר כמבוקש להעסקת 320 עובדים (נספח 3 לבקשה). בהתאם להיתר העסיקה המבקשת במשך מספר שנים עובדים שהובאו על ידה מסין לצורך כריית מנהרות הכרמל.

3.         הדיון בענייננו נסב על חובה של המבקשת לשלם היטל על העסקתם של אותם עובדים. על כן נפרט את ההנחיות הרלבנטיות. חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג-2003 (להלן "חוק ההבראה"), קובע בפרק י' הוראות בדבר הטלת היטל על העסקת עובדים זרים. סעיף 45 לחוק ההבראה (כנוסחו במועד הרלבנטי להליך) קובע את חובת תשלום ההיטל:

(א)            מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 10% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה - ההיטל).

(ב) ההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין, מההכנסה של העובד הזר.

            בסעיפים 46 ו-47 לחוק ההבראה נקבע המנגנון לתשלום ההיטל. בעקרון נקבע כי ההיטל יוסף למס הכנסה שמנוכה במקור על ידי מעסיק משכרם של עובדיו, ייכלל בדוחות הניכויים וישולם ביחד עם המס שנוכה. כן נקבע כי הוראות פקודת מס הכנסה יחולו, בשינויים המחייבים, על תשלום ההיטל (סעיף 47).

4.         עם תחילת העסקתם של העובדים הזרים בישראל, נדרשה המבקשת לשלם את ההיטל (על פי השיעור שהיה בתוקף באותה עת- 10%), וכך עשתה עד לחודש 4/09. במקביל פנתה המבקשת בהזדמנויות שונות ובדרכים שונות לצורך קבלת פטור מתשלום ההיטל. בסופו של יום, ועל פי חוות דעת משפטית שקיבלה, הודיעה המבקשת כי הינה מפסיקה לשלם את ההיטל. כן ביקשה לתקן את דוחות הניכויים שהגישה עד להודעה האמורה, אשר בהן נכלל תשלום ההיטל.

            המשיב מצידו סרב לתקן את הדוחות ואף הוציא למבקשת דרישה לתשלום בסך של 171,998 ש"ח.

5.         בעקבות כל אלו הגישה המבקשת את בקשתה בתיק זה בדרך של המרצת פתיחה, למתן פסק דין המצהיר כי אינה חייבת בתשלום ההיטל וכי הינה זכאית להשבת תשלומי ההיטל ששילמה ביתר.

6.         בתשובה לבקשה זו הגיש המשיב בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף. המשיב טען כי בהתאם לחוק ההבראה הושווה מעמדו של ההיטל למעמדו של מס שנוכה במקור. לפיכך טען המשיב כי נישום החולק על חובת תשלום ההיטל יכול לנקוט בהליכי השגה וערעור על פי הפקודה ואין לאפשר לו לעקוף הליכים אלו בדרך של הגשת תובענה לסעד הצהרתי.

7.         מבלי לפרט את כל הליכי הביניים אציין כי בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר דיוני. בהתאם להסדר הדיוני הוסכם כי יראו בהליך זה כערעור שומה מבלי להחזיר את הדיון לשלב ההשגה. כמו כן הוסכם כי לא יוגשו כתבי טענות כנדרש בערעור שומה. הצדדים הסכימו גם כי ההכרעה בתיק תיעשה על בסיס כתבי הטענות וסיכומים בלבד ללא צורך בבירור עובדתי נוסף.

טענות המבקשת

8.         המבקשת מעלה מספר טענות אשר בגינן סבורה היא כי אין להטיל עליה חובת תשלום ההיטל. לטענתה חוק ההבראה לא נועד לחול על מעסיק זר ועל כן יש לפרש את המונח מעסיק בחוק כמצומצם למעסיק ישראלי בלבד. עוד טוענת המבקשת כי העובדים שהועסקו על ידה הינם עובדים מומחים בתחומם. על כן לא היה בהעסקתם משום פגיעה בעובדים מקומיים. לפיכך, כך נטען, אין לחייב את המבקשת בתשלום היטל על העסקתם של המומחים. לבסוף נטען כי על פי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 אין לראות בעובדי המבקשת כעובדים זרים, שכן הם שהו בישראל יותר מ-183 ימים בשנה.

            המשיב מצידו טוען כי על פי פירושו הרגיל והפשוט של חוק ההבראה ועל פי תכליתו, חלה על המבקשת חובת תשלומו של ההיטל.

דיון והכרעה

9.         כבר בפתח פרק הדיון אציין כי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה (למעשה דין הערעור) להדחות. כפי שאפרט להלן לא מצאתי כל בסיס לדרך הפרשנות אותה מציעה המבקשת.